מה למדתי כשחיכיתי בתור לבדיקה רפואית

חיכיתי בתור לבדיקת ״אם אר איי״.

ישבתי ליד עוד מספר אנשים, כל אחד מתעסק בענייניו: אחד קורא עיתון, אחת שקועה בטלפון הנייד שלה, שני ילדים אחים משחקים יחד, וכו׳.

קראתי מיילים בטלפון הנייד, ולפתע שמעתי דיבור של קריין מקצועי ומוזיקה ברקע.

מייד הסתכלתי על המסך שהיה בחדר ההמתנה, ועיני נדבקו לסרטון האנימציה הצבעוני שהתחיל להתנגן שם.

זה היה סרטון אנימציה באורך של כמה דקות, קליל ומשעשע.

תפקידו היה להציג לממתינים לבדיקה את התהליך של הבדיקה, להראות ממה היא מורכבת, ולהוריד חששות שעלולים לעלות.

לאחר מספר פעמים שצפיתי בסרטון (הוא התנגן ברצף עם מרווח של כמה דקות בין פעם לפעם), חשבתי לעצמי

האם ניתן היה ליצור סרטון הסברה מהסוג הזה, אבל בסגנון אחר של אנימציה (למשל ״אנימציה לוח לבן״ (יד מציירת)).

המסקנה שהגעתי אליה היא שכן - בהחלט היה אפשרי להעביר את המסר עם סגנון אחר של אנימציה, אבל במקרה הזה, הסגנון שבחרו להשתמש בו - שכלל דמויות ״חיות״, זזות, כותבות, מעלות חיוך על פניהן וכו׳ - הוא סגנון מתאים יותר מאשר סגנון של אנימציית לוח לבן.

מסקנה זו עזרה לי להבין שסוגים שונים של אנימציה מאפשרים לספר סיפור (של החברה, העסק וכד׳) בדרכים שונות ומגוונות. לכן, לפני שמחליטים על סרטון האנימציה שייצג את החברה או העסק, רצוי וטוב לחשוב על האפשרויות הניתנות והמוצעות ע״י החברה שמפיקה את הסרטון. לכל סוג של אנימציה יש את היתרונות ואת החסרונות שלו, והאופציה הטובה ביותר יכולה להשתנות בין סרטון לסרטון - בהתאם לצרכים ולמטרות שלשמם הוא נעשה.

במקרה של הסרטון שהתנגן בתור לבדיקה, האנימציה אפשרה להציג לצופים את המצבים והאלמנטים השונים שהם יעברו בבדיקה, ולעזור להם לדמיין את עצמם במקום אותן דמויות ״חיות״ שחוות את תהליך הבדיקה בסרטון.